החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, תשמ"ג – 1983 (להלן: "החוק למניעת עישון")

פתח דבר

אי אכיפת החוק למניעת עישון מקנה לנפגע את הזכות להגיש תביעה אישית או במקרים מסוימים בקשה לאישור תובענה ייצוגית. עו"ד עומר פיינטוך הגיש תביעה ייצוגית כנגד עיריית תל אביב, בגין אי אכיפת החוק למניעת עישון בבריכת בית בארבור שבבעלותה, במסגרת ההליך הושג הסדר פשרה והופסקה תופעת העישון בשטח הבריכה. שני הליכים נוספים באותו עניין נוהלו אל מול פארק המים שפיים והמימדיון בגין הפרת החוק. בסיום הושג הסדר פשרה שכלל פיצוי לציבור בסך העולה על 2,500,000 ש"ח.

עו"ד עומר פיינטוך מנהל מספר הליכים נוספים בנושא עישון במקומות ציבוריים.

בנוסף לאחרונה אושרה בקשה לאישור תובענה כייצוגית, בהליך נוסף שניהל עו"ד עומר פיינטוך, בגין הפרת החוק למניעת עישון בתחנות מרכזיות .

טרם ניגע בחוק ובין היתר באיסור העישון במקומות ציבוריים, צריך להבין על מה החוק בא להגן. לכן תחילה יובא רקע קצר ובהמשך נדון בנושא המשפטי וכיצד ניתן להגיש תביעה ייצוגית מקום בו לא נאכף החוק למניעת עישון. בנוסף ניתן להתעדכן בתיקונים ותוספות לחוק למניעת עישון שנכנסו לתוקף בספטמבר 2018 בקישור הבא: תוספות לחוק למניעת עישון 2018.

רקע כללי – עישון

לא הרבה יודעים, אולם דו"ח שר הבריאות על העישון בישראל משנת 2017 [1] (להלן: "הדו"ח") קובע כי: "העישון הינו אחד הגורמים המובילים לתחלואה ותמותה". תעשיות הטבק מודעות גם לסכנות שבעישון, להתמכרות ולתחלואה הקשה כאשר 50%-65% מהמעשנים מתים בסוף מנזקי העישון. ברם, מסתבר שהנתון אינו מהווה שיקול עבור חברות הטבק, כאשר על פי הדו"ח על כל אדם שנפטר מהעישון, תעשיית הטבק מרוויחה כ- 10,000 דולר, לקרוא ולא להאמין.

על פי שאילתא שזכתה למענה משר הבריאות יעקב ליצמן ביום 4.7.18 , טווח התמותה מעישון בישראל נע בין 7025-9527 איש מידי שנה, מתוכם 793-1385 מתים מעישון כפוי. על פי דו"ח שר הבריאות על העישון לשנת 2019: "השימוש במוצרי טבק גורם לתחלואה קשה, לנכות ואף למוות…העישון אחראי למגוון רחב של מחלות קשות ונכויות, בין השאר מחלות הסרטן…"

אם נשווה לדוגמא לתאונות דרכים – נושא עליו אנו קוראים יום יום ואשר זוכה לחשיפה תקשורתית והד ציבורי נרחב, נראה כי בשנת 2017 נהרגו 362 בני אדם ובשנת 2019 נהרגו 355 בני אדם בתאונות דרכים. לצערנו כמות גבוהה לכל הדעות, כך בהתאם גם מליוני שקלים מושקעים בתשתיות והסברה בכל נושא הבטיחות בדרכים.

אז איך זה שהתמותה מעישון גבוהה פי 25 מההרוגים בתאונות הדרכים והציבור אדיש או שמא אינו מודע לנתונים אלו? אנו שומעים מידי יום את המונח "מלחמה בתאונות הדרכים", אולם רק כרגע ראיתם את הפערים העצומים בתמותה בין עישון לתאונות דרכים, הפער לא נתפס. אז אם אנו במלחמה בתאונות הדרכים (ואכן זאת מלחמה), יש צורך להכריז על  מלחמת עולם בנושא העישון. אלפים מתים מעישון וכמעט דבר לא נעשה. אמנם ההסברה קצת גדלה, יש תמונות זוועתיות של נזקי העישון על חפיסות סיגריות, יש סדנאות לגמילה של  קופות החולים (בשנת 2017 על פי הדו"ח פנו לגמילה 27,300 איש, אולם הם מהווים רק 2.4% מכלל המעשנים), אך בנושא האכיפה לא נעשה הרבה, כך גם מצד בעלי עסקים ורשויות מקומיות.

על פי דו"ח שר הבריאות על העישון – 80% מהציבור בישראל אינו מעשן

בישראל שיעור העישון בקרב האוכלוסיה הבוגרת עומד על כ -20% , כלומר כ – 80% מהציבור סובל ממיעוט אשר פוגע לא רק בעצמו אלא גם בסובבים אותו באמצעות עישון פסיבי. איך יתכן שמחירי הסיגריות עולים ואין ירידה בכמות המעשנים?  התשובה פשוטה, התמכרות והשקעה מאסיבית בפרסום מצד יצרניות הסיגריות. בשנת 2016 לדוגמא הושקעו כ- 55,000,000 ש"ח בפרסום וקידום העישון ובכלל זה חסויות, פרסומות, קידום מכירות ודיוור ישיר, כך למרות שמחירי הסיגריות עלו, הדבר לא הביא לירידה משמעותית במעשנים. המדינה גם ממשיכה להרוויח מעישון, אמנם המעשנים עברו לגלגול טבק – תחליף זול יותר, אך עקב עליית המיסוי על סיגריות הרווח של המדינה גדל. לדוגמא בשנת 2017 הרוויחה המדינה כ- 5.8 מיליארד ש"ח ממיסוי על סיגריות בלבד, כאשר בשנת 2011 הרווח ממיסוי על סיגריות היה כ- 4.5 מיליארד ש"ח. מדובר על פרדוקס ולמה שהמדינה באמת תוותר על רווחים כאלו?

אי אכיפת החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון

החוק לא נאכף בצורה רצינית זאת עובדה ואי אפשר להתווכח עם הנתונים.

ניקח לדוגמא את העיר הכי מודרנית במדינתנו – תל אביב. בשנת 2015 נרשמו בעיריית תל אביב 426 דו"חות בכל הקשור לנושא העישון במקומות ציבוריים (היעדר שילוט מתאים במסעדה ולאו דווקא דו"ח למעשנים), לעומת כ- 800,000 דו"חות בתחום החניה. איך אפשר להסביר פער כזה בין אכיפת החניה לבין אי אכיפת החוק למניעת עישון? כמה אנשים מתים מחניה ללא תו אזורי או ללא כרטיס חניה? הפעם נשאיר זאת כשאלה רטורית.

ב- 2017 על פי הדו"ח נרשמו בתל אביב 964 דו"חות הקשורים בעישון. אז בוודאי שבדו"חות נשמע לכאורה על שיפור, אולם שיפור זה אפסי אל מול כמות המעשנים והעישון הכפוי במועדונים בעיר ובבתי קפה. אגב, 21 רשויות דיווחו כי לא ניתנו כלל קנסות ו- 211 רשויות לא דיווחו בכלל, כלומר גם שם כנראה הכמות מזערית אם בכלל קיימת אכיפה. ולגופם של דברים, אין אכיפה.

כל בר דעת מבין שאם עירייה רוצה שלא יעשנו בשטחים הציבוריים שבתחומה, אז לא יעשנו. היום יש אכיפה במקומות הרבה יותר בעייתים ממועדונים. לדוגמא, הצליחו למגר בצורה טובה את נושא העישון במגרשי כדורגל, באולמות כדורסל לא מעשנים וכן במקומת נוספים כגון בתי חולים ישנה הקפדה על החוק.

אם כך, מה הסיבה להיעדר אכיפה? הנתונים מראים שלעיריות נוח שלא לאכוף את החוק למניעת עישון. מה הסיבות? נוח יותר לשים דו"ח על רכב ולא להתעמת עם בן אדם שמעשן, נוח יותר לעירייה שלא לפגוע במועדונים בהם מעשנים, כי מועדונים אלו מכניסים לעירייה כספים, ואולי שיקולים נוספים, בשורה התחתונה האכיפה היא אפסית עד למראית עין במרבית הרשויות המקומיות. כאן הציבור נכנס לתמונה, זכות הציבור לנשום אוויר נקי, זכותו של כל אחד לבקש שיחדלו מהעישון המזיק, וזכותכם גם להגיש תביעה אישית ואף ייצוגית בנושא.

הסבר קצר על החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון

החוק קובע כי חל איסור לעשן במקומות ציבוריים.

בחוק גם הוגדרו מקומות אשר נחשבים כציבוריים – לדוגמא בריכות שחיה –  פרט 12 א' לחוק קובע כי חל איסור מוחלט לעשן בבריכה לרבות בחצר שלה. סעיף זה מתקשר להסדר הפשרה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית  בגין עישון בבריכת בית בארבור שבבעלות עיריית תל אביב.

החוק קובע כי על מחזיק מקום ציבורי לפקח ולעשות כל שניתן למניעת העישון . כלומר החוק קובע חובה אקטיבית על מחזיק של מקום ציבורי. על מחזיק של מקום לפנות למעשן בעצמו או על ידי מי מטעמו ולנקוט באמצעים סבירים כדי שהעבירה לא תימשך. כמו כן עליו להתלונן בפני הרשות המקומית.

החוק קובע עוד פרטים כגון הצבת שלטים האוסרים על עישון איסור הצבת מאפרות ועוד.

ישנם מקומות אשר מקצים אזורי עישון, לעיתים רבות אזורים אלו אינם עומדים גם הם בהוראות החוק. כך לדוגמא במסעדה, מועדון ומוקמות סגורים , החוק קובע שחדר עישון חייב להיות נפרד לחלוטין מהשטח בו נמצא הציבור הלא מעשן. חדר זה לא יעלה על רבע מהשטח הציבורי. בנוסף ישנם מקומות בהם קיימים מקומות ישיבה בחוץ באזור פתוח. גם מקומות אלו חייבים לציין איזה אזור מוקצה לעישון. החוק קובע כי ניתן להקצות אזור לעישון ובלבד שהעישון בו אינו גורם למטרד לציבור היושב באזור שללא עישון. זאת ועוד, שטחו של אזור העישון שבחוץ לא יעלה על 15 מ"ר או על 25% מהשטח הפתוח שהוקצה ללא מעשנים ובלבד שסומן בברור כי העישון אסור בו.

כאמור לעיל, בספטמבר 2018, נכנס תיקון נוסף לחוק. על פי התיקון, קיים איסור על עישון בגני שעשועים, במגרשי ספורט, ליד גני ילדים, משרדי רשות ציבורית וחצר המשרד, למעט אזור מחוץ לבנין שהוקצה לעישון והוא מעל 10 מטרים מהבניין. כמו כן נאסר העישון בחניונים, גני חיות ועוד. החוק מתפתח ומתקדם אולם האכיפה נמצאת בימי הביניים. כאן נכנס נושא התביעה האישית או הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, אשר מהווה כלי אכיפה עוצמתי.

אלטרניבה אזרחית לאכיפה והרתעה – הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית בנושא העישון, חשיבות הראיות ותביעות שנדחו בגין ראיות לא מספקות

כאשר נתקלים בעישון במקום ציבורי יש תחילה לפנות למחזיק המקום, למנהל ולבקש לעצור את התופעה. אם הצלחתם, עשיתם שירות טוב לכם ולסובבים אתכם. היה ומחזיק המקום לא פועל כמצופה ממנו על פי החוק ואינו פועל בצורה תקיפה כנגד המעשנים, עומדים לכם סעדים על פי החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים.

תביעה בנושא אי אכיפת החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים היא בבסיסה תביעה שצריכה להיות מגובה בראיות ועדיף הרבה ראיות. לדוגמא, במקרה שמחזיק המקום לא פעל למיגור העישון המזיק, חשוב לתעד את המעשנים. כמובן שאין צורך להישאר במקום ולספוג את נזקי העישון.

הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית מצריכה הרבה עבודה. לעיתים ניהול תיק יכול להתנהל מספר שנים. בשנים האחרונות היו מספר בקשות לאישור תובענות ייצוגיות שנדחו, כל אחת מסיבותיה ולפיכך חשוב מאוד להתייעץ עם עו"ד שמבין בתחום התובענות הייצוגיות וכן בנושא הספציפי של מניעת העישון.

בשנת באוקטובר 2017 ניתן פסק דין שדחה תביעה ייצוגית שהוגשה כנגד שני סניפים של "ברברוסה", בר בקריות וברמת ישי (ת"צ 3910-01-16). נפסק כי גם אם המבקש הרים את נטל ההוכחה באשר לתביעתו האישית, הוא לא הרים את הנטל להוכחת קיומה של קבוצה. כדברי בית המשפט:

"…לכן, גם בהנחה שעלה בידי המבקש להרים את נטל הוכחת כל העובדות המבססות את תביעתו האישית, אין די בכך כדי לקבוע שקיימת גם קבוצה כפי שמתחייב מסעיף 4(א)(1) לחוק, ולדעתי המבקש לא הרים את הנטל להוכחת קיומה של קבוצה"

במילים אחרות, לא הוכח שההפרות מתבצעות במקרים רבים. נקבע שהיה על המבקש לבקר במקום יותר מפעם אחת ולתעד את היקף תופעת העישון ואת השאלה אילו צעדים ננקטים למניעת התופעה מחוץ לאזור המותר לעישון.

בחודש דצמבר 2015 ניתן פסק דין שדחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד אולם ארועים בעיר נס ציונה (ת"צ 13365-09-13).  תופעות של עישון באולמות ארועים מוכרות במחוזותינו, ונראה כאן בקצרה את חשיבות איסוף הראיות. בפסק הדין נקבע כי לא הוכח שלא נעשה מספיק כדי לעצור את העישון המזיק. לדוגמא צולמו רק 5 תמונות של מעשנים כאשר המבקש טען לעישון בכל רחבת הריקודים. נטען כי התקליטן עישן ולא צורפה תמונה. בית המשפט קבע כי מאידך, בעלי האולם הראו כי קיים שילוט האוסר עישון במקום, אין מאפרות, בתפריט מצויין שאסור לעשן וגם בתמונות שצרפו רואים רק התחלת עישון, כלומר סיגריות שלמות, ולכן בין היתר לא הוכח ע"י המבקש כי מחזיק המקום לא הורה למעשנים להפסיק.

"למרות הטענה כי אנשים רבים עישנו, צילם המבקש רק חמש תמונות, במשך כשלוש דקות שבחלקן לא נראה עישון כלל, ובחלקן נראית התחלת עישון. המבקשים לא צילמו את רחבת הריקודים ואת האולם הרחב באופן שניתן לראות את השילוט במקום. למרות הטענה כי התקליטן עישן לא הייתה למבקש תשובה מדוע לא צילם אותו…"

אלו רק שתי דוגמאות לתיקים שלא צלחו בגלל היעדר ראיות מספקות. חשוב להדגיש כי אין בהצגת פסקי דין אלו כדי להסכים עם תוכנם, אולם בסופו של יום התביעות נדחו מחוסר ראיות ולא הוגש ערעור.

ישנם גם תיקים שנדחו בגלל סיבות משפטיות נטו.

כך לדוגמא פסק דין משנת 2015 אשר דחה תביעה נגד רשת ארומה (ת"צ 18559-11-13). בפסק הדין נקבע כי המבקש הגיש את הבקשה לאישור התובענה ייצוגית כנגד ארומה ולא כנגד הזכיין.

"מכל האמור עולה כי המבקש לא הוכיח שארומה הפרה את הוראות החוק למניעת העישון, באשר לא הוכח על ידו כי ארומה היא 'המחזיקה למעשה' בסניפי בתי הקפה מושא הבקשה. ממילא לא הוכיח המבקש כי ארומה הפרה כל הוראה חקוקה – שהיא העילה היחידה העומדת בבסיס בקשת האישור. משכך, לא עומדת למבקש עילת תביעה נגד ארומה ודין בקשת האישור להידחות"

זו הייתה סקירה קצרה אשר מחזירה אותנו לנושא חוק תובענות ייצוגיות והייעוץ המשפטי:

בשלב ראשון חוק תובענות ייצוגיות קובע שלתובע צריכה להיות עילת תביעה אישית, כלומר שהתובע נכח במקום ובאמת נפגע מהעישון המזיק.  בהיקש לתובענה הייצוגית שניהל עו"ד עומר פיינטוך בעניין אי אכיפת החוק למניעת עישון בקאנטרי בית בארבור שבבעלות עיריית תל אביב, יודגש כי התובע היה מנוי בבריכה אשר נפגע מהעישון ולכן קמה לו עילת תביעה אישית. מכאן ניתן וצריך להביא עוד ראיות, כדי להראות שלא מדובר במקרה בודד. התובע תיעד עוד עשרות מקרים של מעשנים לרבות עובדי המקום. התיק הגיע לבית המשפט כאשר הוא מגובה בראיות חזקות מאוד ולכן גם טענות העירייה כי היא פועלת בהתאם לחוק לא החזיקו מים.

השלב השני הוא ניהול ההליך, המטרה היא קודם כל הפסקת תופעת העישון המזיק. ניתן לעשות זאת ע"י סדרנים, ע"י הוצאת מעשנים, ביטול מנויים ועוד. בשלב זה נעמוד גם על פיצוי לציבור. בתביעות מסוימות ויתרו על נושא חשוב זה, וכך התביעה הסתיימה בהסדרה עתידית גרידא. לדוגמא, לאחרונה בשנת 2018 ניתן פסק דין שאישר הסדר פשרה בתביעה ייצוגית בגין אי אכיפת החוק למניעת עישון בבית החולים שערי צדק (ת"צ 20858-09-16), הפשרה בתיק נסובה סביב הסדרה עתידית, כאשר מאבטחי בית החולים הוסמכו לאכוף את החוק למניעת עישון.

בהליך שניהל עו"ד עומר פיינטוך בגין העישון בקאנטרי בית בארבור, בנוסף להסדרה העתידית בדמות סדרנים שמסיירים ומוציאים מעשנים מהמתחם, נוספה גם אכיפה יזומה מטעם אגף הפיקוח של עיריית תל אביב, הוסף שילוט נרחב, פליירים וכן ניתן גם פיצוי לציבור בסך של  415,414 ש"ח . בהליכים שנוהלו מול פארק המים שפיים והמימדיון, הושג פיצוי בסך העולה על 2,500,000 ש"ח, מונו סדרנים למניעת עישון הוסף שילוט רב והוטמעו נהלים בנושא.

קישור לראיון של עו”ד עומר פיינטוך בנושא אי אכיפת החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים בתוכנית “פרקליטים – עד הבית” ששודרה בערוץ רשת 13.

 

[1] קישור לדו"ח שר הבריאות על העישון בישראל 2017.

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו בא להחליף ייעוץ משפטי של עורך דין.

לקבלת ייעוץ משפטי ניתן ליצור קשר דרך האתר.