בריאות הציבור מול קיום חוזה – דינם של הסכמים בעידן הקורונה

האם נגיף הקורונה משנה את כללי המשחק המוכרים לכל – “חוזה צריך לקיים”?

נגיף הקורונה תפס את ישראל והעולם כולו לא מוכנים. עסקאות מוקפאות, אירועים מבוטלים והסוף עוד לא נראה באופק.

מדינת ישראל התקינה תקנות לשעת חירום מתוך מטרה לשמור על בריאות הציבור. כך לדוגמא הוראה על איסור התקהלות גרמה לביטולי חתונות, הופעות ואירועים בהם מטבעם נוכח ציבור רב. המצב בעולם גרם לביטולי טיסות ונופשים ולענף תיירות החוץ והפנים נגרמו נזקים אדירים. ניתן לקחת עוד אינספור דוגמאות, כך לדוגמא בתי קפה, מסעדות וברים נסגרו , בעוד דמי שכירות המקום וכן תשלום לספקים נותרו על כנם.

מה דינה של חתונה שבוטלה? מה דינם של סחורות שתוקפן עתיד לפוג? מה דינם של חופשות וטיסות שבוטלו?

חוזים רבים מציינים כי ניתן לבטלם במקרה של “כח עליון”. יש לבחון כל חוזה לגופו ולהבין גם מהו כח עליון. תקנון של חברות תעופה, מציין לרוב את המונח “כח עליון” במקרים שונים כגון: טיסות שהתעכבו או בוטלו בגלל מזג אוויר קיצוני.

חברות תעופה משתמשות בחוזים מול הלקוחות בסעיפי “כח עליון”, כאשר בסעיפים אלו ישנן הוראות המתירות הקפאת קיום החוזה כתוצאה “מכח עליון”. כאשר לקוח מודיע מראש על הפעלת סעיף זה ובנוסף מביא ראיה לקיומו הוא יהיה זכאי להחזר דמי הכרטיס בניכוי עמלות טיפול.

סעיפי כח עליון לא בהכרח מציינים התייחסות למגפה, ולפיכך יש לבחון האם פרוץ נגיף הקורונה ייחשב לכח עליון ואף את משך זמן האירוע. זאת ועוד, גם במידה ומצויין צמד המילים “כח עליון” עדיין יש צורך לבחון את תוכן הסעיף והנסיבות בגינן מבוקש להפעילו.

האם נגיף הקורונה יכול להיחשב בבחינת כח עליון?

נקודת המוצא היא, כי נגיף הקורונה טרם הוכר “ככח עליון” בישראל, ונראה כי יש צורך בתיקון חקיקה בעניין זה.

מה דינה של חברה המייבאת מוצרים מסין ולה התחייבויות כלפי רשתות שיווק בארץ?

ממשלת סין הנפיקה תעודות Force Majeure למספר עצום של יצואנים מקומיים וזאת במטרה לפטור אותם ממילוי הסכמים עם יבואנים שונים בעולם[1]. מאידך, שימוש בסעיף הסיכול של כח עליון יכול ויגרום לחוסר אמינות ולחיפוש אלטרנטיבות מסחר אחרות. בכך, לטווח הקצר אולי יעזור הסעיף ליצואנים הסינים, אולם בטווח הרחוק הנזק וחוסר האמון יתפסו מרכיב חשוב והכלכלה הסינית יכולה לצאת בהפסדה.

מכיוון שבתי המשפט בסין כבר מכירים בטענת “כח עליון”, חברות זרות (יבואנים) מחפשות את זכויותיהן בתחומי השיפוט המקומיים. נציין כי מתן אישור “כח עליון” ע”י ממשלת סין, לא בהכרח יסייע לחברות הסיניות אל מול יבואנים שונים בעולם, ודווקא יכול לשמש כחרב פיפיות עבור החברות הסיניות אשר יקבלו בטחון מוטעה, כאשר דה-פקטו הן נמצאות במצב של הפרת חוזה אל מול יבואנים שונים בעולם.

באנלוגיה קצרה אלינו לתחום הייבוא לישראל: יבואן טקסטיל בישראל, אשר נפגע מייצרן סיני עקב אי אספקת סחורה כפי הנראה לא יצליח לקבל סעדים בבית המשפט בסין[2] ומאידך נמצא בהתחייבות מול חברות ישראליות עימן יש לו הסכמים. לכן, נצטרך לבחון את ההסכמים והאם קיימות אלטרנטיבות למוצרים המיובאים. ככל שאין מדובר על מותגים מסויימים, נראה כי חיפוש חלופות ייבוא במקומות אחרים יכול להיות פתרון יעיל בזמן המשבר.

עוד יכול היבואן הישראלי, לנסות ולהגיש תביעתו בישראל כנגד החברה הסינית. על היבואן לבקש היתר המצאה מחוץ לתחום על פי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, תוך בחינת חלופות התקנה השונות, כמו כן, יהיה עליו לשכנע את בית המשפט כי מקום ההתדיינות הראוי הוא בישראל ולא בסין – מבלי לקבוע מסמרות , נראה כי בעניין זה והיות ולתובע אין כמעט סיכוי בהגשת תביעתו בסין, בית המשפט יטה לקבל טיעון זה, אולם בכל מקרה מדובר בהליך מורכב הדורש משאבים (גם כלכליים) וגם בסופו של יום , ככל ויתקבל פסק דין, מימושו תלוי באיתנות החברה הסינית.

מה דינן של טיסות וחופשות?

בהקשר לטיסות וחופשות, בתחילת המשבר היו מדינות שהיה ניתן לטוס אליהן לרבות ארה”ב ובריטניה, אולם כיום גם מקומות אלו נגועים ונמצאים בהסגר. נוכח משבר הקורונה ואיסורי הטיסות, רוכשי הטיסות או חבילות הנופש כפי הנראה מוגנים וזכאים לביטול החוזה. אולם גם זאת יש לבחון לפי מספר אלמנטים, כגון: מועד פרוץ המשבר, הגבלות שהוטלו ע”י ממשלת ישראל וממשלות אחרות בעולם. בנוסף, בנסיון להגן על חברות התעופה, ישנו ניסיון של משרד התחבורה להכניס תיקון “הוראת שעה” במסגרת תזכיר חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (תיקון – הוראת שעה)[1] כך שיחול רטרואקטיבית מיום 29.2.2020. במסגרת הצעת החוק מבוקש להטיב עם חברות התעופה במספר תחומים – בין היתר לקבוע כי רק איחור/עיכוב של מעל 12 שעות ייחשב כטיסה שבוטלה (בחוק טיבי כיום מדובר על 8 שעות), מתן פיצוי של לינה עבור לילה אחד בלבד במסגרת ביטול טיסה, החזר כספי ללקוח בתוך 90 ימים ולא 21 ימים כפי שקובע סעיף 3 לחוק כיום. מאידך, מצידו השני של המתרס, נעמדה הרשות להגנת הצרכן על רגליה האחוריות ולעת עתה לא ברור מה תוליד הצעת חוק זו.

מה דינן של חברות התיירות הישראליות אשר הזמינו חדרים בבתי המלון בחו”ל?

העניין דומה לחברות הסיניות אשר נמצאות בהפרת התחייבויות ומשתמשות באישורי “כח עליון” של הממשלה, כך גם חברת תיירות ישראלית תהייה בבעיה של אי קיום חוזה אל מול בתי המלון בחו”ל ותוכל לנסות להיעזר בטענת כח עליון, ספק עד כמה הגנה זו תהא חזקה (הגם שלא הוכרה בצורה רשמית במידתנו).

ובהקשר לחוזים בתוך ישראל: על המבקש להסתמך על סעיף כח עליון שומה לנסות ולהקטין את הנזקחיפוש אלטרנטיבות אחרות לקיום ההסכם, כמו גם להודיע לצד השני בהקדם על הפעלת סעיף כח עליון שקיים בחוזה בין הצדדים. שיהוי בהפעלת הסעיף ו/או אי נקיטת פעולות לשם הקטנת הנזק יכולים למנוע שימוש בסעיף זה.

במידה ואין בחוזה סעיף “כח עליון” נפנה לסעיף הסיכול בחוק החוזים

סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) , תשל”א – 1970 קובע:

(א)   היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ושלא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים.

(ב)  במקרים האמורים בסעיף קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות הענין ובמידה שנראה לו.

יש צורך במספר בתנאים מצטברים לקיומו של סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה):

  1. נסיבות שצד לא יכול היה, ולא צריך היה לדעת עליהן בעת כריתת החוזה.
  2. לא ניתן היה למנוע נסיבות אלה.
  3. נוכח הנסיבות, קיום החוזה אינו אפשרי.

במאמר מוסגר, נציין כי הסעיף אינו חל אוטומטית, ובתי המשפט לא ימהרו לקבל טענת סיכול חוזה. כאמור “חוזים יש לקיים”, ובמידה ויתקבלו טענות סיכול רבות, יפגע עקרון ההסתמכות על הסכמים ועימו תיפגע גם הוודאות המסחרית.

נגיף הקורונה השפיע על העולם כולו, וכפי שראינו כבר הוכר ככח עליון בסין. פעולות ממשלת ישראל והשבתת המשק כצעד למניעת התפשטות הנגיף, וכן השפעתו לפרק זמן לא ידוע, יכולים בהחלט לחזק את טענת סיכול החוזה.

לכך ניתן להוסיף, כי משרד המשפטים כבר הקים צוות להסדרת דמי השכירות לעסקים – חנויות ומשרדים, אשר נפגעים נוכח היעדר מכירות. במסגרת זו סביר כי גם ידרשו לעניין הכרה בנגיף הקורונה ככח עליון, דבר שיכול להקל על עומסים מיותרים בבתי המשפט ומערכת הוצאה לפועל.

מספר השלכות של שימוש בסעיף הסיכול:

  • הכרה בטענת הסיכול, מקנה למשתמש בה פטור מקיום התחייבויותיו החוזיות, ונותנת הגנה משפטית מפני תביעה אפשרית, לרבות הגנה מפני אכיפת חוזה ואף פיצויים בגין אי קיום החוזה.
  • חשוב להדגיש, כי לצד המשתמש בטענת הסיכול, אין זכות לבטל את החוזה, אולם זכות זו כן שמורה לצד השני.
  • במידה ובית המשפט יכיר בטענת הסיכול, עדיין סעיף 18 (ב) מאפשר לבית המשפט, להורות על השבת התמורה שקיבל צד על פי החוזה, ואף לחייב את מפעיל טענת הסיכול בשיפוי הצד השני, בגין התחייבויות שקיים בגין החוזה.

סיכום:

דווקא בימי משבר אלו, כאשר שיקים חוזרים, מאות אלפי אנשים נותרו ללא מקומות עבודה, חשוב לא למהר ולהציף את בתי המשפט בתביעות והתדיינויות שימשכו שנים.

נזכור כי מדובר על מעגל קסמים, כאשר כל נפגע משליך על רעהו. על כל צד לנסות ולמזער נזקים, ולזכור כי מקום בו הוא יכול להקל , גם הצד השני יוכל להקל על החייבים לו.  מעגל הקסמים הוא לא רק בתוך המדינה אלא גם מחוצה לה, כך אם סוכנות נסיעות עובדת עם בתי מלון מסויימים בחו”ל ונמצאת בהפרת חוזה, עדיף לנסות למצוא פתרון יצירתי עתידי.

ביצירתיות, שיתוף פעולה, גישור על המחלוקות וקיום החוזה, ניתן לצלוח גם משבר זה על אף הנסיבות הקשות.

עו”ד עומר פיינטוך עומר לרשותכם בזמן משבר זה, על כל שאלה שתהא. החשוב מכל בריאות וסיום המשבר במהרה.

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו בא להחליף ייעוץ משפטי של עורך דין.

לקריאת הכתבה של עו”ד עומר פיינטוך בעיתון התיירות פספורטניוז (גליון פסח 2020) לחצו כאן בקישור.

 

לקבלת ייעוץ משפטי ניתן ליצור קשר דרך האתר.

[1] קישור לתזכיר המלא בעניין תיקון “חוק טיבי” באתר משרד המשפטים:

https://www.tazkirim.gov.il/s/tzkirim?language=iw&tzkir=a093Y00001RFNbQQAX

דילוג לתוכן