עישון בדירות ומרפסות בבתים משותפים
המאמר עודכן 21.5.2024 – בג"צ הוציא צו על תנאי למדינה לנמק מדוע היא לא פועלת למנוע את מפגע עשן הסיגריות החודר מדירה אחת לשניה (סקירה בהמשך).
הפניות לדיון מעמיק וחיובי שהיה בועדת הבריאות של הכנסת. פסיקה בישראל כנגד שכנה מעשנת, כמו כן השוואות למקרים חדשים ושונים בעולם – איסור עישון בדירה באוסטרליה, החלטות בארה"ב. מאידך, דו"ח שר הבריאות על העישון האחרון שיצא בשנת 2023, שותק לחלוטין בכל הנושא.
משרדנו מקבל בכל שבוע פניות רבות מדיירים הסובלים מריח עשן הסיגריות המזיק, המגיע מדירות סמוכות בבית המשותף. על מנת לתת מענה ראוי לכל פניה, נבקש תחילה לפנות בנושא דרך האתר או בדוא"ל תוך ציון פרטי המקרה.
להלן, נעמוד על זכויות הדיירים ונסקור חוקים ופסיקות שונות בנושא.
על פי דו"חות משרד הבריאות בישראל – כ- 80% מהציבור בארץ אינו מעשן – עישון הורג כ- 8,000 איש בשנה ומתוכם מעל 1000 מעשנים פאסיבים. על דרכי התמודדות עם הפרת החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון התשמ"ג – 1983, אפשר לקרוא במאמר של עו"ד עומר פיינטוך – "החוק למניעת עישון". החוק למניעת עישון עבר שינויים מבורכים בשנים האחרונות – ראו לדוגמא באתר – "תוספות לחוק למניעת עישון 2018", אולם נושא החקיקה בכל הקשור לעישון בבתים משותפים נותר ללא מענה.
רבים מאיתנו חשים בריח סיגיריות המגיע לדירה. המרפסות אף אינן חייבות להיות באותה קומה ועדיין העישון מורגש בתוך הדירות. זאת ועוד, גם הורים לילדים אשר רוצים להשאיר את חלון חדר השינה של ילדיהם פתוח בשעות הערב והלילה, אינם יכולים לעשות זאת בגלל שכן אשר מעשן וריח סיגריות או נרגילות חודרים לדירתם. נדגיש, כי מטרד העישון קיים גם כאשר מעשנים בסמוך לחלון הדירה, כאשר אין מרפסות.
בניגוד למטרדי רעש הניתנים להוכחה ע"י הקלטות, בדיקות דצבלים ומומחים שונים, מטרדי ריח קשים להוכחה, וכאשר מדובר על עישון ממרפסת, מדובר לעיתים על תחושות סובייקטיביות ,כך יתכן כי שכן אחד יסבול, בעוד שכנים אחרים לא יוטרדו מריחות העישון.
כמו כן יש להבחין בין מטרד ריח סיגריות – אשר לצידו נזק בריאותי מוכח, ובין מטרדי ריח שונים (דוגמא בישולים ומנגל), אשר לא בהכרח מזיקים לבריאות, אולם עדיין מטרידים. אנו נעסוק במטרדי ריח הנגרמים מסיגריות ונרגילות אשר מביאים עימם נזקים בריאותיים מוכחים למעשנים ולסובבים אותם, ואף סבל מיידי כגון כאבי ראש וסחרחורות. סעיף 1א' לחוק למניעת עישון קובע מפורשות כי מטרתו: למנוע את: "חשיפת הציבור לעישון, לעישון הגורמת לתחלואה, נכות ומוות".
מה הם הגבולות של עישון במרפסות? האם אנשים יכולים לעשות כרצונם בקניינם? התשובה לכך שלילית. דוגמא לכך היא האיסור על הקמת רעש חריג מתוך הדירה. מהי האלטרנטיבה כאשר שכן מעשן, להסתגר בבית? על כך יש להשיב גם בשלילה.
המסגרת המשפטית:
חוקים רלוונטים:
הוראת החוק הרלוונטית לענייננו היא סעיף 44 (א) לפקודת הנזיקין, שענינו "מטרד ליחיד":
"(א) מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם…"
קיימים חוקים נוספים הדנים במפגעי ריח:
החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), תשנ"ב 1992 (להלן: "החוק למניעת מפגעים סביבתיים") קובע הגדרת "ריח" :
"רעש" ו"ריח" – כמשמעותם בחוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961.
"מפגע סביבתי" – זיהום אויר, רעש, ריח, זיהום מים, זיהום מי-ים, זיהום על ידי פסולת, זיהום על ידי חומרים מסוכנים, זיהום על ידי קרינה, פגיעה בסביבה החופית, מפגע אסבסט, פגיעה באזור מוגן, פגיעה באילן מוכן או בעץ בוגר, פגיעה ביער או פגיעה בערך טבע מוגן, והכל כשהם בניגוד לחיקוק, לצו, לתכנית, לרשיון עסק או לכל היתר או רשיון אחר, או שיש בהם פגיעה בבריאותו של אדם או גרימת סבל ממשי לאדם;
החוק למניעת מפגעים, תשכ"א 1961 קובע בסעיף 3 :
"לא יגרום אדם לריח חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים"
עוד מציין החוק למניעת מפגעים בסעיף 17 (א) כי:
"הוראות חוק זה לא יחולו על רעש וריח, שפעולתם אינה חורגת מחוץ לרשות היחיד של הגורם להם."
כלומר החוק לא יחול על רעש בדירה או ריח בלתי סביר אשר אינם יוצאים מתחומי הדירה.
סעיף 13 לחוק למניעת מפגעים קובע כי הפרתו היא כדין מטרד ליחיד (פורט לעיל). כלשון הסעיף:
"לענין פקודת הנזיקין האזרחיים, 1944, דין כל הפרה של הוראת חוק זה כדין מטרד היחיד"
ישנן הגדרות למפגעי ריח, והן מופיעות באתר המשרד להגנת הסביבה [1], כמו כן המשרד להגנת הסביבה פרסם נוהל להגדרת מפגעי ריח, אולם כפי שנראה מיד, הפסיקה לא בהכרח מחייבת חוות דעת בעניין מטרד ריח, וכן נהלי המשרד להגנת הסביבה, לרבות השימוש "בצוות מריחים" נועדו לבדיקת איכות האוויר, בדיקת מפעלים מזהמים, טיפולי שפכים, וריחות אשר משפיעים על אזורי מגורים [2].
החוק למניעת מפגעים סביבתיים נועד למקרים בהם נגרם סבל ממשי לאדם ואף פגיעה בריאותית. בתי המשפט פסקו לא אחת כי העישון מהווה פגיעה בבריאות – ראו לדוגמא דו"ח משרד הבריאות. כמו כן פסקי דין שונים קבעו כי העישון מזיק לבריאות – לדוגמא , כב' השופטת מיכל נד"ב (מרכז) 4398-09-08 ליטבין ואח' נ' בלה שלומקינס בע"מ ואח', (פורסם בנבו 26.1.09) .
" יש להקפיד על זכותו הבסיסית של הציבור לשאוף אל קרבו אוויר נקי מהמזהמים שבעשן של סיגריות ודומני שזכותו של אדם להגן על בריאותו היא מהזכויות הבסיסיות של אדם באשר הוא אדם" (סעיף 9 ה לפסק הדין).
החוק למניעת מפגעים סביבתיים נועד לטובת הציבור, כאשר מספיק כי הריח "עשוי להפריע". בעניינו ריח סיגריות הוא ריח מורגש ובלתי נסבל עבור ציבור רב.
בניגוד לנהלי הריח של המשרד להגנת הסביבה, ההלכה הכללית קובעת כי אין בהכרח צורך בחוות דעת לעניין הוכחת מפגע ריח.
ראו לדוגמא כב' השופט י.גריל בת"צ (חי) 11781-05-09 חנה להט ואח' נ' כרמל כימיקלים בע"מ (פורסם בנבו 2.12.2010):
"אשר על כן, אין לקבל את טענת המשיבה כי ניתן להוכיח קיומו של "ריח חזק או בלתי סביר" רק באמצעות צוות מריחים לפי נוהל המשרד להגנת הסביבה, כפי שמציינת ד"ר ר. קולטון-שפירא בחוות דעתה"
וכן ראה לעניין זה ת"א (חי) 26351/00 תייסיר זהראדלין נ' מאפיית דלית אל כרמל (פורסם בנבו 2.7.2006):
"…מאחר שלא הוגשו חוו"ד מומחים, לא עמד התובע בחובת ההוכחה המוטלת עליו בענין זה, ויש לדחות את התביעה בכל הנוגע לטענותיו בגין רעש ובגין זיהום אויר על פי חוק המפגעים. אין הדבר כך בנוגע לריחות המטרידים, שכן בנושא זה, כאמור, לא הותקנו תקנות. אי התקנת תקנות איננה מונעת מבית המשפט לקבוע, על פי הראיות אשר הובאו בפניו, ועל פי שיקול דעתו, כי הריחות הנטענים היו ריחות חזקים ובלתי סבירים אשר הפריעו לתובע, וכי הם מהווים עוולה על פי חוק המפגעים."
החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון התשמ"ג 1983:
חוק זה מונה מקומות ציבוריים בהם העישון אסור, אולם אינו נותן מענה ממשי לסוגיה של עישון בדירות, יחד עם זאת הוראות סעיף 10 לחוק קובעות כי הוא אינו פוגע באיסורים לפי דינים אחרים.
סעיף 14 לחוק המקרקעין , תשכ"ט 1969 קובע:
" בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר."
סעיף ערטילאי זה קשה ליישום בכל הקשור לעישון בבתים משותפים ומכאן בין היתר נולדה הצעת החוק שלהלן.
הצעת חוק המקרקעין (תיקון – עישון בבית משותף הפוגע בשכנים), התש"ט – 2018 :
ביום 22.10.18 הונחה על שולחן הכנסת הצעת החוק [3] ע"י ח"כ יהודה גליק, שמטרתה להוסיף תיקון בחוק המקרקעין ולאסור על עישון מוצרי טבק בדירה ו/או ברכוש המשותף אם אלו גורמים לנזק ו/או אי נוחות לאחד השכנים. וכלשון הסעיף המלא:
"(א) לא יעשן אדם ולא יחזיק כל מוצר טבק או כלי לעישונו כשהם דלוקים בדירתו או ברכוש המשותף בבניין שהוא בית משותף באופן שיש בו כדי לגרום נזק או אי נוחות לאדם אחר המצוי בדירה אחרת באותו הבניין או ברכוש המשותף; העובר על הוראה זו – דינו קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז–1977."
(ב) הנפגע מהפרת הוראת סעיף קטן (א) זכאי לקבל סעד של צו מניעה כבמקרה של הסגת גבול
(ג) בסעיף זה –
מוצרי טבק" – כהגדרתם בחוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק, התשמ"ג–1983;
"אי נוחות" – לרבות כתוצאה של חשיפה לזיהום אוויר ממוצר טבק;
"נזק" – לרבות נזק שטרם התגבש או שעדיין אינו ניתן למדידה או לכימות."
דברי ההסבר להצעת החוק
"…מטרתה של הצעת חוק זו היא למנוע תוצאה קשה זו לכל המתגוררים בבית משותף. הייחוד במקרה זה נובע מכך שהמעשן הפאסיבי כלוא בביתו ואינו יכול להימלט מן העשן החודר לביתו בפרט, ומסכנות העישון בכלל, ולעיתים אף נמנעת ממנו היכולת לעשות שימוש סביר במרפסת ביתו ונפגעת זכותו לשאוף אוויר נקי…. החוק דן בזכויות ובחובות של המבקשים לגור בבית משותף, אך אינו מתייחס לסוג המקרה שעומד בעיני רוחנו בעת חקיקת החוק. זאת, בין היתר, כיוון שהחוק לא מגדיר את התיבה "אי נוחות" בצורה בהירה, וכיוון שאינו מתייחס לנזק שטרם התגבש, כפי שקורה ברוב המקרים שבהם דייר נחשף לעישון פסיבי."
נציין כי, הייתה קיימת הצעת חוק קודמת של ח"כ כרמל שאמה הכהן – הצעת חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון – שטחים משותפים בבניין המשמש למגורים או למסחר) התשע"א 2011. ההצעה עברה קריאה טרומית, אולם שם נעצרה.
כיום ישנן יוזמות שונות המנסות לקדם חקיקה בנושא זה. עו"ד פיינטוך גם הוא מסייע בעניין, וזאת אל מול משבר הקורונה שהפך לתירוץ ממשלתי להיעדר קידום הנושא.
דיון מעניין בועדת הבריאות של הכנסת ינואר 2022:
דיון בועדת הכנסת מיום 10.1.2022 בנושא העישון הוקדש בחלקו הלא מבוטל לעישון בדירות בבתים משותפים. יו"ר הועדת ח"כ עידית סילמן – בביקרות מרומזת על המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות, מתוך כוונה לקידום חקיקה בנושא מניעת העישון בבית משותפים ומרפסות.
דברי יו"ר הועדה ח"כ עידית סילמן:
"אני אגיד לך את האמת, יש לי חברה שקנתה דירה, השקיעה בה המון כסף, וביום למחרת עברו לקומה מתחת שכנים שמעשנים כל היום. אי אפשר לחיות ככה".
בהמשך: "את מבינה מה את אומרת? את מדברת על להגן על הלא מעשנים. בן אדם על לא עוול בכפו צריך שיבואו להגן עליו מבן אדם שבחר להרוס את בריאותו ואת בריאות חבריו. זה דיון שזה הזיה שאנחנו מנהלים אותו במדינת ישראל של 2022……"
ובסיכום הישיבה: "יש כאן את המשרד להגנת הסביבה שלא אחראי על הגנת הסביבה, ולא אחראי בסוף על העישון. הכל נופל פה בבין-משרדי. יצא שהחלטת ממשלה משנת 2011 לא מקודמת ואנחנו רוצים לדעת למה, אז בואו נשאל את משרד הבריאות. היא הייתה צריכה להוביל יישום תוכנית רב שנתית, מתוקצבת וברורה. זה גם לא נעשה."
על פניו, נראה כי מדובר באחת הועדות היותר רציניות שנראו בשנים האחרונות, וכי חברי הכנסת מעוניינים בשינוי משמעותי בנושא מניעת העישון.
קישור לפרוטוקול ועדת הבריאות מיום 10.1.2022.
מאידך נדגיש, כי דו"ח שר הבריאות על העישון שיצא לאחרונה בשנת 2023, שותק לחלוטין בכל הנושא שמטריד ציבור רב בישראל.
דיון בבג"צ במסגרת עתירה לחייב את משרדי הממשלה השונים לפעול בנושא מניעת העישון בבתים משותפים
ביום 26.1.2022 התקיים דיון בבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, בנושא העישון בבתים משותפים. העתירה הוגשה ע"י עמותת אוויר נקי ומספר עותרים הסובלים מעישון כפוי בדירותיהם. על פי סקר של ד"ר מינה צמח שצורף לעתירה, כ- 2.8 מיליון איש בישראל סובלים מעשן סיגריות החודר לדירתם. סבלם הרב של העותרים מתואר בעתירה, שמטרתה לחייב את המשרד להגנת הסביבה, משטרת ישראל ומשרד הבריאות לפעול בנושא עישון בדירות ובמרפסות בבתים משותפים, כזה הפוגע בשכנים. הרכב השופטים, כב' השופט פוגלמן, כב' השופטת ברק-ארז וכב' השופטת וילנר התייחסו לנושא בצורה מעמיקה, כאשר ראש ההרכב, כב' השופט פוגלמן ציין:
"אנו חושבים שיש פה עניין שצריך טפול בדרג המאסדר. נכון היה לתפור לזה פתרון ייעודי ולא להשתמש במסגרות אחרות, אך אם לא יהיה פתרון כזה, אנו לא שוללים דיון בגדרו של חוק למניעת מפגעים וצעדים בהקשר הזה. אך אנו סבורים שיש לתת לרשות להציג בפנינו את הצעדים שהם מנסים לנקוט תוך כדי התאמה לבעיה ויש פה בעיה" [ההדגשות אינן במקור]
הכרה בעשן סיגריות כמפגע – בג"צ הוציא צו על תנאי למדינה:
בהמשך לעתירה, התנהל דיון מעניין בבג"צ ביום 20.5.2024 שלאחריו הוציא בג"צ צו על תנאי למדינה. השופטים בדיון: ראש ההרכב, ממלא מקום הנשיא, כב' השופט פוגלמן, כב' השופט גרוסקופף וכב' השופט כשר, הורו למדינה בצו על תנאי להסביר: "מדוע לא יותקנו תקנות לפי חוק למניעת מפגעים, התשכ"א 1961, או לחלופין יפעלו בצורה אחרת, למניעה, בנסיבות המתאימות, של מפגע הנגרם כתוצאה מעישון החודר מדירת מגורים אחת לאחרת."
במהלך הדיון, הוצגו דוגמאות למדינות בהן קיימים חוקים האוסרים על עישון בדירות (סקירה בהמשך), הודגש כי העתירה אינה מבקשת איסור עישון בדירות, אלא במפגעים, כלומר כלפי אדם שמעשן בדירתו והעשן חודר לדירת השכנים. שופטי בית המשפט העליון הקשו על נציג המדינה שמאז הדיון הקודם לא פעלה בנושא, אלא המדינה למעשה מתייחסת למצב המשפטי הקיים שלא נותן פתרון למוצקה של הסובלים מעשן סיגריות החודר לדירתם. לאחר הדיון הוצא צו על-תנאי למדינה.
דוגמאות לחקיקת משנה – מטרדי רעש:
ישנם מטרדים אשר זכו לגיבוי בחוק ואף בתקנות עזר של רשויות מקומיות. מטרד הרעש הוא אחד מהם, ואין הוא שונה במהותו ממטרד העישון. כך לדוגמא חוק העזר לתל אביב – יפו (מניעת רעש), התשמ"ג 1982 מקים מגבלות על הקמת רעש ברשות היחיד בין השעות 23:00 – 6:00 (ואף בין השעות 14:00 – 16:00 אכן האיסור עדיין קיים).
איסורים אלו היו קיימים עוד טרם קום המדינה, כך חוק העזר לגבעתיים (מניעת רעש) , 1947 – קובע קנסות של עד "חמישה פונטים" ו"קנס נוסף שלא יעלה על פונט אחד לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר חיובו בדין".
זאת ועוד, גם חוק העזר של עיריית כפר סבא (שמירה על איכות הסביבה ומניעת מפגעים) תשס"ח 2008, קובע כי מפגע הוא בין היתר: "רעש, ריח, או זיהום אוויר חזקים או כמשמעותם בחוק למניעת מפגעים".
פסיקה לכאן ולכאן בעניין עישון בבתים משותפים ועמדה בעניין מרפסות
מרפסות משפרות את איכות החיים:
במסגרת החלטת ועדת הערר המחוזית ירושלים שניתנה ביום 20.10.2009 (ערר 180/09 בוחניק נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים), בראשות יו"ר הועדה עו"ד גלעד הס (כיום שופט בית משפט השלום בהרצליה) עלתה חשיבותה של הקמת מרפסת בבית משותף, עמדת ועדת הערר כפי שהובאה בסעיפים 15-21 להחלטה הייתה:
"אנו סבורים כי הוספת מרפסת לדירת מגורים, יש בה אכן בכדי להוות שיפור משמעותי של איכות החיים והמגורים. המרפסת מאפשרת מעבר מהמרחב הפרטי למרחב החיצוני וכן אוורור אור ומרחב , מחיה נכון יותר. בפרט נכונים הדברים באקלים השורר במדינת ישראל…. מלבד האמור לעיל, יש בהקמת מרפסת מתן מענה נכון יותר וטוב יותר לקיום מצוות הישיבה בסוכה, אשר הינה מצווה חשובה…. אשר על כן יש לשקול בחיוב מתן אפשרות לתוספת מרפסות לדירות, והיות שהמרפסות מהוות שיפור באיכות החיים ונותנות מענה נכון יותר למצוות הישיבה בסוכה."
הועדה מציינת כי:
"כך לדוגמא…יש לבחון האם המרפסת מהווה פגיעה בדייר כל שהוא, וכן ראוי לבחון האם המרפסת מאפשרת מרפסות סוכה לדיירים אחרים".
נציין שוב, כי הועדה דנה בפגיעות מוכרות כגון, חסימת אור שמש, וכן שוויון בין המרפסות שיוקמו כלפי הדיירים השונים. קשה לראות כיצד טיעון צופה פני עתיד, לעישון ו/או עשן כלשהו יכול להילקח ברצינות בחשבון טרם הקמת מרפסות (ראו בהמשך ערר 76/16).
הריסת מרפסת – מטרד ליחיד של עשן ורעש:
בשנת 2006 ניתן פסק דין [ת"א 3530/03 שמעון טוביה נ' אלי ניסים, פורסם בנבו] אשר נגע בסוגית עשן הנובעת מבישולים של דיירים במרפסת דירתם, בצורה כזאת המפריעה וגורמת למטרד לשכנים בבית המשותף. מדובר היה על תוספת של מרפסת לדירה בבית משותף ולא על בניין ובו מרפסות שנבנו מראש ע"י הקבלן.
כדי לקבל את מלוא התמונה, נספר, כי הנתבעים קיבלו היתרי בניה למרפסת ואף את הסכמת השכנים, אולם בנו את המרפסת במיקום אחר מהמיקום שהוסכם עם יתר הדיירים. המיקום החדש, הוא שגרם למטרד המתואר לתובעים.
בהליך נטענו טענות נוספות, כגון רעש הבוקע מהמרפסת, הסתרת אור השמש וכן ירידת ערך הדירה נוכח בניית המרפסת. חלק מטענות התובעים כפי שהובאו בפסק הדין:
"…והשימוש במרפסת גורם לרעש חזק הנשמע בדירתם בעוצמה רבה. נטען גם כי בחדשי הקיץ מבשלים הנתבעים על האש במרפסת, והעשן נכנס לדירתם של התובעים."
בית המשפט קבע:
"בענייננו הוכח כי המרפסת אשר נבנתה על ידי הנתבעים, סמוך מאוד לדירתם של התובעים, מהווה מטרד, הן מפאת העשן המגיע ממנה, הן מאחר שהיא מחשיכה את דירתם של התובעים ובעיקר בשל הרעש המגיע ממנה"
כלומר לענייננו, בית המשפט קיבל את טענות המטרד ליחיד בהקשר לעשן אשר מהוות מטרד, כמו גם הטענות לרעש. בית המשפט קיבל טענות אלו על סמך עדויות בלבד ללא כל חוות דעת.
"…מאחר שהמרפסת נבנתה תוך השגת הסכמת הדיירים בהטעיה ותוך קבלת היתר הבניה על בסיס זה, ומאחר שהיא גורמת לתובעים למטרד של ממש, יש מקום להורות על הריסתה…. הריסת המרפסת כיום, על כל הנזקים אשר יגרמו לתובעים, הינה פועל יוצא של מעשיהם. נזק זה יכול היה להימנע אילמלא פעלו כפי שפעלו."
נראה כי בהליך, משימתו של בית המשפט הייתה קלה יחסית הואיל והנתבעים הציגו לועדה המקומית לתכון ולבניה מצג שווא, לפיו דיירי הבניין נתנו הסכמתם לבניית המרפסת היכן שנבנתה, כאשר בפועל, ההסכמה ניתנה לבניית המרפסת במיקום אחר, כזה אשר לא היה גורם למטרד לתובעים.
בכל זאת, בית המשפט קבע בפסק דינו, כי הריסת המרפסת והחזרת המצב לקדמותו נדרשת בין היתר נוכח מטרד העשן, הרעש והסתרת אור השמש (סעיף 48 לפקודת הנזיקין).
בית המשפט חייב שכנים מעשנים בפיצוי כספי בסך 28,000 ש"ח
ביום 1.6.2021 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה, ת.א 33477-04-20 בעניין תביעה שהגיש התובע אורי ריכטר ומשפחתו בגין סבל רב שנגרם ממטרד העישון של שכניו (שמות הנתבעים חסויים). כב' השופטת מירב כפיר חייבה את הנתבעים לשלם סך של 28,000 ש"ח לתובעים – משפחת ריכטר וזאת לאחר הליך שנמשך כשנה וחודשיים. ההליך הוגש ונתמך בחוות דעת רבות – חוות דעת בדבר תוצאות מדידות לחשיפה כפויה לעשן סיגריות בדירה, אשר נכתבה ע"י דוקטור לבריאות הציבור, קבעה כי: הנתונים שנמדדו מראים רמות גבוהות של חשיפה לעישון סיגריות מהם סובלת משפחת התובע. חוות דעת נוספת של שמאי מקרקעין אשר העריך את ירידת ערך הדירה בסך של למעלה מ 300,000 ש"ח בגין מטרד ריח העשן בדירה. וכן לבסוף חוות דעת של רופא תעסוקתי, אשר התייחס לנזקי העישון מהשכנה, לרבות שעות העישון הרבות במרפסת דירתה, המומחה קבע כי, העשן אינו מתפזר אלא עולה כלפי מעלה לדירה התובעים ונכנס לחדר הילדים, למרפסת, לסלון וכן לחדר ההורים. המומחה קבע כי משפחת ריכטר הפכה למשפחה מעשנת פאסיבית בעל כורחה וכן אינה יכולה לפתוח חלונות ולעשות שימוש במרפסת הדירה. כאמור לעיל, בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם 28,000 ש"ח. נציין, כי פסק הדין ניתן על דרך הפשרה על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד 1984.
סכסוך ארוך בין שכנים אשר כלל בצידו גם תלונות של ריחות בישול ועישון במרפסת:
ביום 29.5.2011 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים בת.א. 16069-08 קאליש נ' ד"ר נעים ואח' (פורסם בנבו). הסכסוך כלל נזקים כתוצאה משיפוץ דירה, אבדן זכויות בניה ועוד. בין היתר בית המשפט נדרש לטענות בגין מטרד ליחיד, ואלו המעניינות אותנו ועל כן יובאו במלואן:
"22. התובעת טוענת כי בבצוע השינויים בדירת הנתבעים, נגרמה הפרעה לשימוש סביר שלה בדירתה ולהנאה סבירה מרכושה באופן המקים עילת תביעה בגין מטרד ליחיד. נוסף על כן, ניטען כי קמה עילת תביעה בגין תקיפה, עקב ריחות העולים מדירת הנתבעים לדירתה של התובעת, בגין בישול במטבח ועקב עישון במרפסת הסוכה בדירת הנתבעים. 23…לטענת התובעת, לנוכח מיקומו החדש של המטבח, עולים לדירתה ולחדר השינה שלה, ריחות בישול אף שהותקנה ונטה בקיר החיצוני בדירת הנתבעים.
התובעת, לא הציגה חוות דעת של מומחה לאיכות הסביבה על מנת להוכיח מהי רמת הריח בדירתה של התובעת, כתוצאה משימוש של הנתבעים בדירתם. כמו כן, לא הוכח מה הם פרקי הזמן בהם עולים ריחות לדירת התובעת, על מנת לבחון את זכותה של התובעת מחד להנאה מדירתה ומנגד, את זכותם של הנתבעים לעשות שימוש סביר בדירתם. לפיכך, לא הוכח כי השימוש של הנתבעים בדירתם מהווה תקיפה מחמת ריח העולה מדירתם. מטרד ליחיד נוצר עקב פגיעה מוחשית ומהותית ולא בפגיעה קלת ערך וחולפת. כך גם, מידת ההפרעה תיבחן בהתאם לזכותו של הנפגע להנאה סבירה, אשר נקבעת לפי אמות-מידה אובייקטיביות, ביחס לתוצאות המעשה. קיומו של מטרד, מחייב כאמור בחינה של האינטרסים המתנגשים של שני הצדדים, תוך יצירת איזון ביניהם... בהתאם למסכת הראייתית, אין בעדותה של התובעת ובחוסר שביעות רצונה מהשימוש של הנתבעים בדירתם, כדי להרים את נטל הראייה להוכחת קיומו של מטרד עקב התנהלותם בדירתם."
במקרה דנן, בית המשפט בחר להתייחס לטענות התובעים ולבחון אותם, אולם אלו נדחו מאחר ולא נתמכו בחוות דעת. בית המשפט אינו פוסל כי יתכנו מטרדי ריח ובין היתר מטרדי עישון, אולם נדרשת אמת מידה אובייקטיבית לבחון מטרדים אלו. כלומר, כפי שראינו ונראה, יש לאזן בין זכויות הדיירים השונות.
נדחתה תביעה בבית משפט השלום של שכנים כנגד מעשנים במרפסת סמוכה. במסגרת ערעור נמחקה החלטת בית משפט השלום והושגה פשרה חשובה:
בחודש אוגוסט 2016 , הוגשה לבית משפט השלום בתל-אביב תביעה ע" בני זוג אשר סבלו מעישון סיגריות מתמשך אשר הגיע ממרפסת שניהם בבית המשותף. [ת"א 36299-08-16 אליאס ואח' נג' קצנגולד ואח'] . להלן מקצת טענות הצדדים, כמפורט בפסק הדין:
"לטענת התובעים הנתבעים ו/או בנם ו/או אחרים מעשנים במרפסת דירתם נרגילות וסיגריות וגורמים לעשן כבד וסמיך שחודר למפרסת ולדירת התובעים, מה שגורם לטענתם לנזק בריאותי ונפשי….לטענת התובעים, הם סובלים מעישון פאסיבי, נגרם להם נזק בריאותי מצטבר נזק נפשי… בתם של התובעים רינת שביט העידה שהפסיקה להגיע לבית הוריה לאור העישון בבית הנתבעים שמזהם את האוויר והיא חולת אסטמה.
טענת הנתבעים היא ברובה טענה קניינית: "לטענת הנתבעים, ביתם הוא מבצרם, וקיימת להם זכות חוקית להשתמש במרפסת לצרכיהם…"
ביום 25.1.2018 ניתן פסק הדין בו בית המשפט דחה את התביעה, וחייב את התובעים בסך של 10,000 ₪ הוצאות, תוך שבית המשפט קובע:
" התובעים לא הציגו כל חוות דעת מומחה שעשן הסיגריות והנרגילה חודר ממרפסת הנתבעים לדירתם, בין כאשר דלתות המרפסת פתוחות ובין שהן סגורות….אין כל איסור לעשן במרפסת דירה. אין כל הוכחה כי העישון במרפסת בית הנתבעים מזיק למי מהשכנים בבניין, כולל התובעים ואין כל הוכחה שמדובר בעידון חריג או בחומרים אסורים. מרפסת בית הנתבעים הינה רכושם, וכל עוד אינם חורגים מהתנהגות אסורה, ואף לא מהתנהגות סבירה, אין לאסור עליהם לעשות ברכושם כבשלהם."
כלומר בניגוד להליך הקודם שראינו, כאן בית המשפט קבע כי לא הוכחה בחוות דעת עשן הסיגריות והנרגילה נכנס לדירתם, כמו כן בית המשפט מייחס חשיבות לזכות הקניינית של הנתבעים, כל עוד מדובר בהתנהגות סבירה.
נשאלת השאלה מהי התנהגות סבירה? האם עישון 3 פעמים ביום במרפסת נחשבת סבירה? האם התנהגות סבירה היא התראה בפני השכנים כי יסגרו את חלונות דירתם טרם התחלת העישון?
בית המשפט אף ציטט לגבי חשיבות הקמת המרפסות מערר 75/16 סמיונוב נגד הוועדה המקומית לתכנון ובניה עכו ואח':
"אשר לטענות המשיבים מס' 3+4 בדבר מטרדים הנובעים משימוש במרפסת (עישון ורעש) נעיר כי מרפסות הן מרכיב חשוב לאיכות חיים ולקשר עם המרחב החיצוני לדירה בבניה רוויה ועל כן הן מקובלות בבניה חדשה."
אולם יוער, כי טענות התובעים בערר זה, היו ערטילאיות, כאשר התובעים ניסו למנוע תוספת של מרפסת חריגה בגודלה הדרושה גם לצורך מעבר ממעלית שעתידה להיבנות.
תוצאת הערעור לבית המשפט המחוזי גרמה לעניין ציבורי רב:
על פסק דינו של בית משפט השלום, הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ע"א 29730-03-18). סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, כב' השופטת יהודית שבח, הביאה את הצדדים לידי פשרה, וכדבריה בפרוטוקול הדיון מיום 4.3.2019:
"הערעור יימשך בכפוף למתן צו האוסר על המשיבים לעשן בשטח "הישר" של המרפסת הסמוך לקיר המפריד בין שתי המרפסות; המשיבים אף יצהירו כי כאשר יתבצע עישון במרפסת שלהם ישתדלו להפעיל את המאוורר".
כלומר, הסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים קבע כי, חלק מהמרפסת של הנתבעים הצמוד למרפסת התובעים, יהיה אסור לעישון. בנסיבות המקרה, מדובר על פשרה טובה (קל וחומר כאשר מדובר בערעור על תיק שנדחה). יחד עם זאת, ספק כמה מטר אחד יכול למנוע את כניסת העישון לדירת התובעים, ובסופו של יום במקרה שהנתבעים יתחשבו בזוג הסובל מעישון ויחדלו מעישון במרפסת, זהו הפתרון הראוי והאידיאלי.
איסור עישון מבחינה הלכתית:
הרמב"ם:
נזקי העישון מוכרים וידועים, וההלכה נגד העישון היא ברורה. כדברי הרמב"ם[4] : "הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות. וכל העובר עליהן ואומר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך או איני מקפיד בכך מכין אותו מכת מרדות". כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצוות עשה להסירו בבחינת "הישמר לך ושמור נפשך" (דברים ד,ט).
הרב אליעזר מלמד ראש ישיבת הר ברכה ורב הישוב:
הרב אליעזר דן בנושא זה ובין היתר מצטט את פסיקת אחד מגדולי הפוסקים בדורו, הרב פיינשטיין, לפיה: "אסור לעשן בבית-מדרש או בבית-כנסת, משום שהעשן מזיק לשכנים (אסיא ח"ה ע' 248)"[5]. כלומר עוד טרם עסקינן בבית משותף, הייתה קיימת התחשבות בשכנים ובעישון הפאסיבי.
עוד מציין הרב אליעזר כי שכן יכול לתבוע מחברו להפסיק לעשן בסביבתו:
"בתלמוד מסכת בבא-בתרא (כג, א) מבואר שגם ברשותו הפרטית, צריך אדם להיזהר שלא ליצור נזק לחברו. למשל אסור לאדם ליצור ברשותו ריח רע או עשן שיחדור לרשותו של חברו ויזיק לו. ומכאן ראיה ברורה שהעשן מוגדר בהלכה כדבר מזיק ומפריע, וששכן יכול לתבוע מחברו שלא ליצור עשן שיגיע לרשותו ויצער אותו. וכן הדין במקום ציבורי, שאדם יכול לתבוע משכנו להפסיק לעשן. וכן שני פקידים העובדים במשרד, יכול פקיד אחד לחייב את חברו להפסיק לעשן בסביבתו. ואפילו אם במשך זמן רב השכן שתק ולא מחה ביד המעשן, בכל זאת לא איבד את זכותו, ובכל שעה שימחה בחברו, יהיה החבר חייב להפסיק לעשן. ואף אם המעשן יטען שכבר שנים רבות הוא מעשן כאן, ועד כה אף אחד לא ביקש ממנו להפסיק, ולכן יש לו חזקה וזכות להמשיך במנהגו, בכל זאת על פי ההלכה ניתן לתבוע ממנו להפסיק לעשן. משום שידוע שהעשן מפריע מאוד לאלו שסובלים ממנו, ואין אדם יכול לטעון שיש בידו חזקה וזכות לעשות דבר שמזיק לשכניו (שו"ע חו"מ קנה, מא)." [6]
הלכות אלו נולדו עוד טרם ידעו כי העישון מזיק לבריאות, ודנו אך ורק במפגעי הריח. כפי שמציין הרב מלמד, כיום האיסור חמור הרבה יותר.
הרב שלמה אבינר, מצטט גם הוא את דברי הרמב"ם, ופוסק חד משמעית נגד העישון:
" 16… מרוב הרגל יש מעשנים שכבר שכחו שהם גורמים צער לחבריהם…. 17. לא עוד שהמעשנים גורמים לפעמים אי-נעימות לחבריהם, אלא גם גורמים נזק בריאותי, שהרי גם הסובבים אותם סופגים מעשן הסיגריות24א. בייחוד אמור הדבר לגבי אנשים שעובדים יחד במקומות סגורים. אין לאדם רשות להזיק לעצמו, ובודאי אין שום הצדקה לכך שמזיק לחברו".[7]
גם רבני צהר לאתיקה, פרסמו נייר עמדה חריף ביותר כנגד עישון בדירה וכזה הפוגע בשכנים[8]:
על פי הלכות שכנים, נטען כי: "אין זכותו של אחד לחפור בורות גדולה מזכותו של שכנו לנטוע עצים".
עוד על פי רבני צהר לאתיקה: "רשאי הדייר למחות ולדרוש על פי דין את הפסקת העישון של דייר אחר, ובמקרה כזה חייב המעשן להרחיק משכנו את נזקי העשן ולהימנע מעישון"
הרב מרדכי הלפרין סקר את נזקי העישון, וחוזר על חלק מהדברים , כאשר הוא מסכם [9]:
"נובע מתוך הדברים שבית משותף, כשהמעשן גר בקומה התחתונה אם עשנו עולה לדירה העליונה – רשאי הדייר העליון למחות ולדרוש על פי דין את הפסקת העישון כל זמן שקיים המפגע בקומה העליונה. במקרה כזה חייב המעשן להרחיק משכנו את נזקי העשן ולהימנע מעישון, וכ"כ לדינא הגר"מ פיינשטיין שליט"א."
כאמור, ההלכה כנגד עישון כיום ברורה, ואף ההלכה נגד עישון הפוגע בזולת היא חד משמעית. במאמר מוסגר יצויין, כי תמוה כיצד שר הבריאות ב- 10 השנים האחרונות, יעקב ליצמן, לא קידם חקיקה כנגד עישון בבתים משותפים, ואף במקרים מסויימים יצא נגד חוקים שנועדו למגר את העישון (כגון הגבלת הפרסומות נגד עישון בעיתונות הכתובה [10]).
דוגמאות מהעולם:
מדינות רבות מנסות בדרכים שונות למנוע את העישון המזיק.
ארה"ב:
בארה"ב החל מאמצע שנת 2018 חל איסור על עישון בדירות המצוייות בשיכונים ציבוריים. כך גם הוספה סנקציה של פינוי מהשיכון במקרה של הפרות חוזרות של החוק. רשות השיכון בניו-יורק אוסרת על עישון מוצרי טבק בדיור הציבורי וזאת בכל האזורים המשותפים הפנימיים ועד כ- 7.5 מטרים מבנייני דיור ציבורי – מדובר על הפרת חוזה השכירות. מוצרי טבק על פי ההגדרה בארה"ב (כמו בישראל) כוללים גם סיגריות אלקטרוניות ונרגילות. הטענות בעד החקיקה היו ברורות, בין היתר, קירות דקים בדיור הציבורי ועשן שחודר לתוך הדירות, כך גם עישון בחדרי המדרגות. חרף טענות נגד, אשר גם נשמעות במדינתנו – כגון "בדירתי אעשה כרצוני", החוק בארה"ב שריר וקיים [11].
מדינת קליפורניה גם היא מתקדמת מאוד במניעת העישון, לרבות במגורים. לאחרונה גם בעיר פרסנו Fresno שבקליפורניה יש התקדמות באיסור העישון בדירות. לחצו כאן לקישור לכתבה.
אוסטרליה
פסק דין חדשני ותקדימי ניתן בסוף שנת 2021 במדינת קווינסלנד שבאוסטרליה. דובר על שכן בבנין רב קומות אשר ניהל הליך משפטי כנגד שכנה מעשנת בקומה מתחתיו. השכן טען כי העישון מתרחש בתדירות גבוהה מאוד. בין טענות ההגנה של השכנה, הייתה גם טענה למוגבלות בניידות, כאשר השכנה ציינה כי כלל לא בא בחשבון מבחינה לעשן במחוץ לבניין. פסק הדין קבע כי: השכנה אינה יכולה לעשן במרפסת דירתה. עוד קבע, כי השכנה יכולה לעשן בתוך דירתה, רק אם היא נוקטת צעדים סבירים להבטיח שהעישון לא ישפיע על אדם אחר בדירה אחרת – כלומר שלא יווצר מפגע חדש כלפי שכן אחר. פסק הדין הוא שובר שוויון בכל התייחסות לנושא העישון בדירות ובפרט במרפסות בבתים משותפים. לחצו כאן קישור לכתבה על פסק הדין.
בסידני ובכלל במדינת ניו סאות' ווילס שבאוסטרליה, גם כן חוקקו חוקים בעניין איסור עישון בדירות, כאשר נקבע שהעישון הוא מטרד.
ליטא:
בליטא חל איסור עישון במרפסות אם לפחות שכן אחד מתנגד לכך. לחצו כאן לקישור לחדשות.
סינגפור:
בסינגפור חל איסור עישון גם ברחוב. כיום יש התקדמות לאסור את העישון גם במרפסות בבתים משותפים. לחצו על הקישור כאן לכתבה.
סוף דבר:
במצב כיום , איסור עישון במרפסת דירה ו/או בחלון הדירה, מהווה פגיעה קניינית בבעל הנכס. אולם צריך לזכור כי הפגיעה הקניינית חלה גם על הסובלים מעישון, כאשר ידוע על מקרים בהם אנשים נאלצו למכור את דירותיהם בגין כך. לפיכך, כל מקרה יבדק לגופו, ואם יוגש הליך מבוסס ומגובה בחוות דעת מומחה, יתכן כי יהיה ניתן לקבל את הסעדים המבוקשים, קרי מניעת בעל נכס מעישון במרפסתו ודירתו.
מכיוון שכל הליך שונה אחד מהשני, וסביר מאוד להניח כי אם מדובר במאבק בין בעלי נכסים (בניגוד למאבק בין בעל נכס לבין שוכרי דירה) ההליך ימשך זמן רב. כך שבמקרה שלא יימצאו את דרך הפשרה, לא מן הנמנע כי הצדדים יגיעו גם להתדיינות בבית המשפט העליון בסוגיה זו. לא בטוח שיתאפשר ערעור בגלגול שלישי, אולם אם כן, כל בניין נבנה בצורה שונה, כל מרפסת מצויה במיקום שונה, בקומות שונות, במרחקים שונים ולא בהכרח שעישון בכל מרפסת ישפיע על דייר כזה או אחר. אם לא תקודם החקיקה, ראוי כי אחד ההליכים יגיע לפתחו של בית המשפט העליון לקביעת הלכה ומנגנונים שונים אשר יכולים לסייע לנפגעי העישון.
פתרונות נוספים אשר ניתן לשקול: במקרה שההפרה מבוצעת ע"י שוכרים בדירה, ניתן לנסות ולפנות לבעלי הנכס. בחוזי שכירות רבים קיימים סעיפים האוסרים על עישון בדירה, המחייבים שמירה על השקט ויחסי שכנות טובים, כאשר מטרת בעלי הנכס לשמור על יחסים תקינים עם הדיירים.
נראה דווקא כי מבחינה הלכתית, פסיקות הרבנים כיום מתקדמות מהחוק בכל הקשור נגד עישון, ולכן אם מדובר בשכנים דתיים, ניתן לפנות אליהם תוך ציון האמור לעיל ועיקרי ההלכה. במידת הצורך ניתן אף לפנות לרב שלהם בנסיון להגיע להסדר.
מומלץ בכל דרך לנסות וליישב את ההדורים, לעיתים המעשן אינו מודע לכך שהוא פוגע בדירה סמוכה ושיחה נעימה יכולה להביא לפתרונות שונים.
במקרה שלא הצלחתם בדרכי נועם, רצוי לתעד את העישון המזיק, את הקרבה לדירתכם וכן במידת האפשר להיעזר בחוות דעת מומחה טרם פניה לערכאות משפטיות.
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו בא להחליף ייעוץ משפטי של עורך דין.
לקבלת ייעוץ משפטי ניתן ליצור קשר דרך האתר.
תובענות ייצוגיות שהוגשו ע"י עו"ד פיינטוך בנושא אי מניעת העישון:
לקריאה ניתן להקליק על התמונות.
תובענות ייצוגיות בנושאים נוספים שהוגשו ע"י עו"ד פיינטוך:
הימצאות חומר מסרטן בתרופות להורדת לחץ דם. להמשך קריאה ניתן להקליק על התמונה:
חברת YES משיבה כ – 3 מליון ש"ח – להמשך קריאה ניתן להקליק על התמונה:
מקורות המאמר עישון במרפסות בבתים משותפים:
[1] http://www.sviva.gov.il/subjectsEnv/SvivaAir/Odour/Pages/OdourNuisance.aspx
[2] נוהל להגדרת מפגעי ריח: http://www.sviva.gov.il/subjectsenv/svivaair/odour/documents/odor_nuisance_definition.pdf
[3] https://main.knesset.gov.il/Activity/Legislation/Laws/Pages/LawBill.aspx?t=lawsuggestionssearch&lawitemid=2073230
[4] הרמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק יא' ה.
[5] https://www.yeshiva.org.il/midrash/7116
[7] http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/assia/haishun-2.htm
[8] נייר עמדה – רבני צהר לאתיקה.
[9] http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/assia/haishun1-2.htm
[10] https://www.themarker.com/news/health/.premium-1.8353268
[11] https://www1.nyc.gov/assets/nycha/downloads/pdf/nycha-smoke-free-policy-2018.pdf
